אפילפסיה 18.11.2020

שימוש בתרופות אנטי-אפילפטיות ופרכוסים לאחר ניתוח לאפילפסיה

מטרת המחקר היתה לבחון את הקשר בין היסטופתולוגיה לבין פרכוסים והיעדר שימוש בתרופות חמש שנים לאחר ניתוח לאפילפסיה

ניתוח הוא אופציה טיפולית מקובלת באופן נרחב למקרי אפילפסיה פוקאלית עמידה לתרופות. בספרות חסר מידע אודות אנליזה מפורטת של מעקב אורכי אחרי פרכוסים פוסט-אופרטיביים ושימוש בתרופות אנטי-אפילפטיות עבור נגעים מוחיים שונים שגורמים לאפילפסיה.

מטרת מחקר זה היתה לבחון את הקשר בין היסטופתולוגיה לבין מצב פרכוסים והיעדר שימוש בתרופות כעבור חמש שנים לאחר ניתוח לאפילפסיה, וזאת על מנת לשפר קבלת החלטות וייעוץ טרום-ניתוחים.

זהו מחקר עוקבה אורכי רטרוספקטיבי ורב-מרכזי אשר העריך מטופלים שעברו ניתוח לאפילפסיה בין 1 בינואר 2000 לבין 31 בדצמבר 2012. המשתתפים גויסו ברחבי 18 מדינות אירופאיות, מתוך 37 מרכזים שלישוניים המשתפים ביניהם פעולה ומשתייכים לתאגיד ה-European Epilepsy Brain Bank.

החוקרים כללו מטופלים מכל הגילאים עם היסטופתולוגיה זמינה לאחר ניתוח לאפילפסיה. אבחנות היסטופתולוגיות וסט נתונים מינימליים של משתנים קליניים נאספו מתוך מאגרי נתונים מקומיים קיימים ומתוך תיקי מטופלים.

התוצאים הראשיים הוגדרו כחופש מפרכוסים מגבילים (סיווג אנגל 1) וחופש מתרופות כעבור שנה, שנתיים וחמש שנים לאחר ניתוח. פרפורציות המשתתפים שהיו ברמת אנגל 1 וחופשיים מתרופות דווחו עבור 11 קטגוריות אבחנת היסטופתולגית ראשיות.

החוקרים העריכו את הקשר בין היסטופתולוגיה, משך האפילפסיה וגיל בעת הניתוח וכן העריכו את התוצאים העיקריים באמצעות מודל רגרסיה לוגיסטית רב-משתנית תוך שימוש באפקטים אקראיים לשליטה בערפלנים.

במחקר נכללו 9,147 מטופלים, מתוכם עבור 8,191 (89.5%) משתתפים היו קיימים נתונים אודות תוצאי פרכוס כעבור שנתיים, ועבור 5,577 (61.0%) משתתפים היו קיימים נתונים כעבור חמששנים.

אבחנות של אפילפסיה בדרגה נמוכה הקשורות לגידול נוירואפיתליאלי, מלפורמציה וסקולרית וסקלרוזיס היפוקמפלי, היו בעלות התוצאות הטובות ביותר כעבור שנתיים לאחר ניתוח. 77.5% (שהם 1,027 מתוך 1,325) מטופלים היו חופשיים מפרכוסים מגבילים עבור גידול נוירואפיתליאלי, 74.0% (שהם 328 מתוך 443) עבור מלפורמציה וסקולרית ו-71.5% (שהם 2,108 מתוך 2,948) עבור סקלרוזיס היפוקמפלי.

התוצאות הגרועות ביותר לגבי פרכוסים כעבור שנתיים נצפו במטופלים עם דיספלזיה קורטיקית מקומית מסוג 1 או עבור מלפורמציה קלה בהתפתחות קורטיקלית  (50.0%, 213 מתוך 426 היו נקיים מפרכוסים מגבילים), באלו עם מלפורמציה אחרת של התפתחות קורטיקלית (52.3%, 212 מתוך 405 היו נקיים מפרכוסים מגבילים), ובאלו ללא נגע היסטופתולוגי (53.5%, 396 מתוך 740 היו נקיים מפרכוסים מגבילים).

פרפופורצית המטופלים שהיו הן ברמת אנגל 1 והן חופשיים מתרופות היתה 0-14% כעבור שנה, עם עלייה ל-14%-51% כעבור חמש שנים. ילדים נמצאו באופן שכיח יותר כחופשיים מתרופות. לניתוחי אונה טמפורלית היו תוצאות פרכוסים הטובות ביותר. משך ארוך יותר של אפילפסיה נמצא קשור עם סיכוי מופחת לתוצאות פרכוסים מועדפות וחופש מתרופות. אפקט זה של משך המחלה נמצא לגבי כל סוגי הנגעים, למעט סקלרוזיס היפוקמפלי.

אבחנה היסטופתולוגית, גיל בעת ניתוח ומשך אפילפסיה הם פקטורים פרוגנוסטיים חשובים לניסוי תוצאות של ניתוח לאפילפסיה. בכל מטופל עם אפילפסיה פוקלית רפקטורית שישנו חשד שנגרמת בגלל ממצא פוקלי, יש לשקול לבצע הערכה לניתוח.

מקור:

Herm J Lamberink et. al (2020) Lancet Neurol. https://doi.org/10.1016/S1474-4422(20)30220-9

נושאים קשורים:  מחקרים,  אפילפסיה עמידה לתרופות,  אפילפסיה פוקלית,  ניתוח,  תוצאות,  פקטורים פרוגנוסטיים
תגובות